<h1>בה"ג הלכ' מיאון</h1>
<h2>דף ב:</h2>
הגיעו לעונת נדרים, קטן בן שלש עשרה שנה ויום אחד, וקטנה בת שתים עשרה שנה ויום אחד, נדריהן נדר והקדישן הקדש וכנגדן בקטנה חולצת, מיחלץ לא חלצה עד דהויא בת שתים עשרה שנה ויום אחד והוא דאתיאת שתי שערות. (יבמות י"ב:) איזו היא קטנה מבת אחת עשרה שנה ויום אחד ועד בת שתים עשרה שנה ויום אחד, ואף על גב דאתאי שתי שערות לא חולצת ולא מתייבמת. קודם הזמן הזה אין מתעברת כל עיקר, תוך הזמן הזה אם מתעברת היא מתה ועוברה מת, הילכך לרבי מאיר דאמר שלש נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה, קטנה שמא תתעבר ותמות, מעוברת שמא יעשה עוברה סנדל, מניקה שמא תגמול את בנה וימות. אחר זמן הזה היא חייה ועוברה חי. ובת אחת עשרה שנה ויום אחד נבדקת לנדרים, דתנן (נדה מ"ה:) בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין, וכן קטן בן שתים עשרה שנה ויום אחד נדריו נבדקין בן י"ג שנה ויום א' נדריו קיימין, קודם זמן הזה אף על פי שאמרו יודעים אנו לשם מי הקדשנו ולשם מי נדרנו אין נדריהם נדרים ואין הקדישן הקדש, אחר הזמן הזה אף על פי שאמרו אין אנו יודעים לשם מי הקדשנו ולשם מי נדרנו נדריהן נדרים והקדישן הקדש. ובודקין אותן כל שתים עשרה שנה וכל שלש עשרה שנה, קטנה מבת אחת עשרה שנה ויום אחד ועד בת שתים עשרה שנה ויום אחד, וכן קטן מבן שתים עשרה שנה ויום אחד ועד בן שלש עשרה שנה ויום אחד, אם יודעין למי נודרין ולמי מקדישין נדריהם נדרים והקדישן הקדש, והיינו מופלא סמוך לאיש דכתיב בנדרים.
<h2>דף כט:</h2>
ובת ישראל פנויה דמזניא מן ישראל או מן כהן או מן לוי דלאו קרובין דאסירין לה מן אוריתא, שריא לכהן, דאמרינן לית הילכתא כרבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות עשאה זונה. ואי שומרת יבם היא ומזניא מישראל או מכהן או מלוי שריא ליה, ואי עבד בה יבם מאמר ומאי ניהו קידושין אסירא ליה, ואי מן ממזר וכותי ונתין נמי נבעלה פסולה מן הכהונה. כללו של דבר כל שפסול לה כיון שבא עליה פסלה מן הכהונה. אמר רב שימי בר חייא (נ"ט:) נבעלה לבהמה באונס כשירה לכהונה.
